אתגרשת 3- כשהקיבוץ היה קיבוץ

אהבתי מאוד את המאמר שמתאר וממחיש את אורח החיים שהיה קיים בקיבוץ.

מכיוון שלא חייתי בקיבוץ אין לי הסכמה או התנגדות לדברים במאמר.

המאמר עורר בי תחושה של רצון להיות גם שייכת לאותה חברה. אני זוכרת שבילדותי, תמיד דיברו בהערכה והערצה על  הקיבוצים. לעיתים רחוקות, ביקרנו מכרים שגרו בקיבוץ. בכל פעם אהבתי והתפעלתי מחדש, מהרגשת השייכות .נראה היה שכולם שווים,כולם אכלו ביחד אפילו הבגדים נראו דומים .כילדה מבחוץ חשתי שהקיבוץ הוא מקום שחיים בו בביטחה ללא קושי כלכלי וכולם חיים ביחד כמשפחה גדולה ומאושרת.הזיכרונות מהילדות נשארו בי והצטרפתי לגרעין בקיבוץ נוה-אור. המפגשים בקיבוץ ,העבודה בתחומים שונים, הפעולות החברתיות, היו חוויה בלתי נשכחת עבורי.

כשקיבוץ היה קיבוץ, הייתי גאה ומאושר שבחרתי בו כדרך חיים. וכך היו רבים וטובים. הרגשת השליחות רוממה את הרוח, גם כשכלה הכוח. עשינו הרבה שטויות ושגיאות; אך בלי ספק בתמימות, תמימות דעים ותמימות רעים. מי שעזב נשאר קשור בחוטים סמויים אל הלב הקיבוצי שהמשיך לפעום. הלב הזה ימשיך לפעום כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי מבקשת לחיות בעולם טוב יותר, צודק יותר. אנושי.

קטע זה מדבר אלי במיוחד,  אמנון שמוש מתאר ברגישות ובאהבה את בחירתו לחיות את חייו  בקיבוץ.אני חושבת שזוהי זכות גדולה לקבל החלטה ולבחור בדרך חיים שמאמינים בה.

ההתנסות האישית שלי מחזקת את דברי אמנון שמוש בדברים שהספקתי להכיר ולחוות ,בתקופה שהייתי בגרעין. בליבי נשארה פינה חמה וגעגוע לקיבוץ כשהיה קיבוץ.

השינויים שהקיבוצים עוברים בעשורים האחרונים יוצרים הרגשה שלא נשאר הרבה מהרעיון הקיבוצי. הקיבוצים שאני מכירה כמו הפכו לאחת השכונות בישוב סמוך. חלקם התפתחו עם מבני תעשיה ומפעלים שמעסיקים עובדים שכירים.לדעתי ההשינויים  נוצרו בעקבות ההתפתחות הכלכלית והתקשורתית  במדינת ישראל  ובעולם כולו.הדור הצעיר בוחר בדרך חיים אחרת ולא ממשיך את דרכם של הוריו.